שמורת Brumley- שני מסלולים וקצת היסטוריה מקומית

George and Julia Brumley Family Nature Preserve

 שני מסלולים וקצת היסטוריה מקומית

היום מבקרים באורנג׳ קאונטי. יש 8 מחוזות שנקראים אורנג׳ קאונטי בסטייטס שונים בארה״ב, אבל שלנו הוא היפה ביותר! את הטיול של היום ערכתי כבר מספר פעמים ובעונות שונות. אני בדרך כלל נוהג לרוץ אותו אבל אפשר כמובן גם ללכת. 

אני אספר קצת על הטיולים עם מסלולים מוצעים ומעט חלופות וכמובן שאנצל את ההזדמנות לספר מעט על ההסטוריה המקומית.

כוכבת היום היא שמורה בשם - Brumley Nature Preserve והיא מורכבת למעשה משתי שמורות קרובות אחת לשניה (5 דקות ברכב)- הצפונית והדרומית. כל אחד מהמסלולים מתאים ליום נפרד. שווה גם לציין ששתי השמורות קרובות מרחק של 5 דקות נסיעה מ- Blackwood farm park, אתר מאד מומלץ שאקדיש לו פוסט בעתיד.

נתחיל בקצת לוגיסטיקה.

שני המסלולים הם מעגליים.

חניה ונקודת התחלה של המסלול הראשון המשפחתי (Brumley north). המסלול הראשון (השמורה הצפונית) מתאים מאד לטיול משפחתי בכל הרכב. מסלול מאד נח לריצה למי שאוהב לרוץ בטבע.

אורך- 5 ק״מ, אבל אפשר לקצר למרחקים שונים עם משחקים בין השבילים.

חניה ונקודת התחלה של המסלול השני (Brumley south). המסלול הזה (השמורה הדרומית) גם הוא לא קשה אבל אותו הייתי ממליץ לקבוצה קטנה וגם נמנע מטיול עם ילדים קטנים. הסיבה היא שהמסלול הוא גם אתר פופולרי לרכיבה באופני הרים וחלק מהשבילים הם צרים יחסית. אין בעיה לזוג או למישהו עם ילדים גדולים ללכת ופשוט לשים לב לאופניים שמגיעים מאחור, אבל זה יכול להיות קצת מעיק עם ילדים ממש קטנים.

אורך- 6 ק״מ, אבל אפשר לקצר או להאריך למרחקים שונים עם משחקים בין השבילים. 

אתר השמורה. הלינק הזה חשוב מאד. חשוב לבדוק לפני הטיול אם המסלולים פתוחים כי הם לפעמים נסגרים אחרי גשם או בעת שיפוץ מסלולים. בחלק העליון של העמוד יש פאנל כחול עם הסטטוס של השמורה. אפשר גם להקליק על השם ואז לראות את כל השבילים השונים. 

Brumley North

אתחיל עם השם, כי יש פה מקום לקרדיט רציני למשפחת Brumley. 

המייסדים של שושלת בראמלי, ג׳ורג׳ וג׳ין נפגשו במשולש בשנות ה- 50 כשהיו סטודנטים ב DUKE. הם התחתנו ב- 1958 וחיו 20 שנים באזור תוך כדי שהם מקפידים לתרום לקהילה גם בפעילות וגם בכסף כשאפשר. ג׳ורג׳ שסיים את לימודי הרפואה, קיבל משרה ב Emory שבאלטלנטה והזוג עבר לשם והקים בית לתפארת עם 5 ילדים. הפעילות הקהילתית תמיד היתה במרכז העשיה שלהם.

הבן הבכור, ג׳ורג׳ ג׳וניור, עשה את המסע ההפוך. סיים תואר ראשון באטלנטה ועבר לדיוק ללמוד עסקים, שם הוא פגש את ג׳וליה, סטודנטית ב- UNC. למי שמכיר קצת את היריבות בין שני המוסדות לא צריך להסביר שזוגיות כזו היא מורכבת אבל מה זאת אהבה אם לא דרך לגשר בין אוניברסיטאות יריבות. הזוג התחתן והמשיך לגור באזור. ג׳ורג הקים בית השקעות מצליח והכסף שימש גם לרווחת המשפחה אבל גם כפילנטרופיה מקיפה. בין היתר הם הקימו קרן שנקראה Zeist.

הכל היה טוב ויפה עד לתאונת מטוס מחרידה שאירעה ביולי, 2003. המשפחה המורחבת, כמעט בהרכב מלא של שלשה דורות, טסה לקניה לחופשה משפחתית. המטוס שאותו שכרו התרסק וכל הנוסעים מתו. כמעט לא נשאר זכר למשפחת Brumley. הקרן שג׳ורג׳ הקים נשארה פעילה והמנהלים חיפשו דרך לקיים את הצוואה של ג׳ורג׳ שבין היתר היה חובב טבע נלהב. באותו זמן חלקת יער ושדות באורנג׳ קאונטי עמדה להימכר למפתחים, אבל הקרן הקדימה אותם, קנתה את השטח כולו ומסרה אותו כמו שהוא ל- TLC. על ה- TLC כבר כתבתי בהזדמנות אחרת. מדובר בארגון שמטרתו לשמור על פנינות טבע ולהקדיש אותן לטובת טיולים, שימור, פעילות גופנית, ולימוד. אז מגיע קרדיט למשפחה התורמת ולקרן שכיבדה את בקשתם לאחר אסון כל כך נורא.

אוקיי, מתחילים. אם משתמשים במפה של השמורה שלמעלה (עם המסלולים המסומנים בצבעים), אז תקציר הטיול שלנו הוא- אדום, כחול, צהוב, חזרה לכחול, ירוק, אדום, לבן, וחזרה להתחלה. למטה צירפתי תמונת לויין מפורטת יותר שמתבססת על המסלול שאני עשיתי מספר פעמים. כמובן שאפשר לקצר על ידי ויתור של לופ כזה או אחר.

את המסלול מתחילים בנקודה מס 1 בחניה. יש שני מסלולים שיוצאים מהחניה ושנייהם יגיעו לאותו מקום. אני ממליץ על התחלה מהקצה השמאלי (מערבי) של החניה, להיכנס ליער ואחרי הליכונת קצרה של 150 מטר להגיע לנק׳ 2. בנקודה 2 מחכים לנו שני דברים: ״מבוך ספיריטואלי״. אני לא מהבקיאים בעולמות הרוחניים, אבל הרעיון הוא של הליכה בקצב שלך לאורך המעגלים, מעין רגע של מחשבה ומדיטציה. אני לא ניסיתי, אבל נסו ושתפו. הנקודה השניה, היא מיני בית קברות. חלקה קטנה מאד מסביב לעץ שמכילה מספר קברים שברור שהם ותיקים מאד. כשאני נתקל בבית קברות, אני מיד עוצר ומצלם ומאוחר יותר מחפש קצת חומר על הנחים על משכבם. אין מצב שזה לא יספר סיפור מקומי מעניין. זה גם המקרה פה. היות וכולנו רוצים לצעוד כבר בטבע, אני אחכה עם הסיפור ואשתף אותו בסוף הטיול, כשנחזור לנקודה הזו קצת לפני הסיום.

אז עכשיו אנחנו מוכנים ומזומנים לצעוד לנו בטבע! המסלול והשילוט פשוטים. העקרון: צעידה יפה ביער שמדי פעם נפתח לאחו קטן. הרבה ציפורים, צפרדעים ומדי פעם מים. אנחנו הולכים קודם כל במסלול האדום (Stony creek bluff trail) מנקודה 2 לנקודה 3 ביער מוצל ואחרי נקודה 3 לוקחים שינוי אזימוט מערבה ומתחילים לראות נחל מימין. זהו הנחל המקומי שנקרא Stony creek (מסומן בקו מקווקו כחול בתצלום הלווין). קצת אחרי שמתחברים לנחל (בין נקודה 3 ל- 4) יוצאים מהיער ונפתח לו אחו קטן משמאל. אנחנו ממשיכים, חולפים על פני נקודה 4 (רואים שביל עולה שמאלה. תתאפקו. אנחנו נחזור בסוף בשביל הזה. תמשיכו הלאה בשביל המקורי). קצת אחרי נקודה 4 השביל מתעקל ימינה וחוצה את הנחל. עד לפה הלכנו בערך קילומטר וחצי. קצת לפני החצייה יש שלט שמתאר חיות באיזור ואפשר לקרוא קצת . אתם יכולים לראות למטה שאפילו חגב חובב בא ללמוד על הציפורים המקומיות כשטיילתי שם. 

מבט על הנחל מהגשר

ממשיכים אחרי הנחל בעליה קלה. משמאל לנו נראה אגם יפה. אנחנו עוד נשוב אליו מצד שני מאוחר יותר. ממשיכים בעליה, עוברים מימין לאסם שהוא כבר חורבה ואז לוקחים ימינה בפניה לשביל הכחול בנקודה מס׳ 6- Cedar grove trail. אנחנו ממשיכים בשביל לכוון מס׳ 7 שם יהיה פיצול ואנחנו ניקח את המזלג הימני לכוון נקודה 8. בין שתי הנקודות יושבת לה בריכה קטנה ומקסימה. בכל פעם שביקרתי במקום מצאתי ציפורי מים שונות, בין אם אנפות או להקות ברווזים. שווה הפסקה קצרה .

בנקודה 8 אפשר לעשות חיתוך היקפי מסביב לבריכה ולהגיע לנקודה 9, אבל אני ממליץ על המסלול המעגלי הנוסף (צהוב במפה) שעובר ביער של ארזים (משם השם Cedar) ואז להתחבר לנקודה 9.

מנק׳ 9 ממשיכים לסגור מעגל ולהמשיך לנק׳ 7 ומשם חזרה לנק׳ 6 ולשביל הראשי. פה אנחנו פונים ימינה למסלול הירוק ( Dairy farm trail) ומגיעים לנקודה 10. זה המקום לסטות מהמסלול המקורי של השמורה. ובשביל זה אני מצרף הגדלה של תצלום הלווין.

המסלול הירוק של השמורה יורד מנק׳ 10 דרומה, עושה פניה ימינה ואז עוד פעם פניה ימינה ומגיע לאגם קטן. אפשר לעשות את זה אבל אני ממליץ דווקא לוותר (שמתי איקסים גדולים בתצלום על החלק שאפשר לדלג עליו) ולחתוך ישר לנקודה 11 בשביל פתוח ולהגיע לאגם. בצד המזרחי (ימני) של האגם ניתן לראות מגדל סילו ישן לאיחסון תבואה, שרידים של משק מקומי שלא קיים עוד. 

קצת מתרשמים מהאגם, לוקחים צילום יפה (למשל זה שלמטה. תראו איזה יופי העץ משתקף במים) וממשיכים. אפשר להבחין פה בבירור במסילת רכבת. זו רכבת ותיקה מאד שעדיין פעילה לצרכי מסחר. היא הובילה סחורות מהילסבורו לכוון מזרח (לניו ברן הבירה) ובדרך עצרה בתחנת דורהם. קצת מזרחה לשמורה יש פיצול במסילה ומסילה קטנה ממשיכה לה לכוון קרבורו וצ׳אפל היל. המסילה הזו שימשה להובלת ברזל ממכרה ברזל בצ׳אפל היל (היום המכרה כבר לא קיים ובמקום יש שם שכונה שנקראת Ironwood). המסילה המשיכה עד לאוניברסיטה ופרקה שם פחם. עד היום יש רכבת פעילה שמגיעה עם פחם לתחנת הכח של האוניברסיטה.

מנקודה 11 אנחנו ממשיכים ועושים את הלופ שבמפה שבשלב מסויים ממשיך מזרחה חזרה לכוון נקודה 5 ולאגם היפה שראינו אחרי שחצינו את הנחל.  

מהנקודה הזו אנחנו פונים ימינה וחוצים שוב את הנחל, פונים שמאלה וממשיכים קצת עד שמגיעים בחזרה לנק׳ 4. למעלה ציינתי את השביל שחולפים על פניו. הפעם נפנה ימינה ונעלה עליו (שביל לבן במפת השמורה). זה מעין קונקטור שיחבר אותנו במהירות לנקודת ההתחלה שלנו בבית הקברות הקטן.

בתי קברות תמיד מגלמים בתוכם הסטוריה אישית וציבורית מרתקת, וגם פה שווה להתעכב קצת על מי מוטמן במקום. זוהי חלקת קבר של משפחת סטרייהורן. 

גילברט סטרייהורן עבר עם משפחתו מפנסילבניה לאורנג׳ קאונטי ב- 1740, רכש לו נחלה בינונית בגודלה וגם שמונה עבדים שחורים לעת מצוא והחל לעבד את האדמות. הוא גם הקים עם אחרים את כנסיית New hope שבסמוך, וקברו נמצא כיום קרוב לכנסייה. המשפחה המשיכה לחיות בחווה שהוא הקים ובהגיע יומם, הם נקברו בתוך חלקת הקבר שאותה צילמתי פה למעלה. 

אז למה אני מספר את זה? בגלל סטרייהורן אחר. העבד. 

טוני נולד וגדל כעבד למשפחת סטרייהורן ובגיל 7 אמו הופרדה ממנו ונמכרה כשפחה לבעלים אחרים. טוני נשאר וגדל בחווה. לאחר מלחמת האזרחים ושחרור העבדים הוא אימץ את שם המשפחה של הבעלים שלו (דבר מקובל באותם ימים) והפך לטוני סטרייהורן. הוא המשיך לעבוד בחווה כעובד חופשי וגם קיבל משכורת צנועה אותה הוא חסך. מפה לשם הוא גם הכיר שפחה ממשק שכן, בחורה נאה וחסודה בשם נלי. הוא הציע לה נישואין וכמובן שהיא הסכימה. בחורים כמו טוני לא מוצאים בכל יום. 

לאחר עוד מספר שנים של עבודה וחסכון, הזוג הצעיר החליט לקחת סיכון ועזב ביחד את חיי החקלאות. הם קנו נחלה קטנה בעיירה לא רחוקה- קרבורו (אותה קרבורו שהוקמה כעיירה שכנה לצ׳אפל היל). קרבורו לא היתה ממש עיירה אלא יותר יער. טוני ניצל את ידיו הטובות, ביאר חלק מהיער ומהעצים בנה בקתה בגודל של חדר אחד לו ולנלי. הם הקימו משק קטן, גידלו ירקות, חבצו חמאה ומכרו אותם למקומיים. 

אבל טוני לא הסתפק בזה. הוא החליט לרכוש לעצמו השכלה ולימד את עצמו קרוא וכתוב. בשלב מסויים נולדו להם ילדים והם הרחיבו את הבית ומאוחר יותר הקימו את הכנסיה השחורה הראשונה בקרבורו, וטוני שלנו? הוא הפך ל-Pastor ושירת את הקהילה. שני הילדים שלהם הביאו נכדים אבל שנייהם מתו בגיל צעיר יחסית (הבן נהרג בתאונת דרכים) ונשארו להם 9 נכדים יתומים. הרעיון של אימוץ עלה, אבל טוני ונלי יודעים אתגרים מהם והם לקחו את כל הנכדים תחת קורת הגג הצנועה שלהם וגידלו אותם לתפארת. היום יש כבר שושלת מכובדת. טוני נפטר בגיל 83 מדלקת ריאות. נלי, דמות אהובה בקהילה המקומית הצטרפה אליו בגיל 100 (!). שנייהם קבורים בחלקת השחורים בבית הקברות של UNC. הבית שטוני ונלי הקימו הוכרז לפני מספר שנים כאתר הסטורי.

למטה, תמונה של בני הזוג המיוחדים הללו ולמי שמעוניין לשמוע עוד סיפורים מעניינים, צירפתי גם סרטון שבו דולורס, הנינה של נלי וטוני, חולקת עם ביתה זכרונות מהבית.

מבית הקברות חוזרים לחניה ומסכמים יום יפה של טבע והסטוריה.

Brumley South

השמורה השניה לא מביאה בקירבה סיפורי היסטוריה מיוחדים אבל זה אחלה מקום לצעוד, לרכב, או לרוץ לאורך השבילים. 

יש שתי חניות אפשריות, הצפונית-מערבית ב- New hope church road שמובילה לשבילים הצפוניים. את השבילים האלו לא ניסיתי עדיין. הדרומית מזרחית על University station Rd שאותם כבר דגמתי מספר פעמים. 

אין לי פה הרבה מה לכתוב. באמת שאפשר להסתובב פה בכל מיני אופציות. אני אצרף את המסלול המועדף עלי בתצלום הלווין שלמטה. אני ארחיב טיפה לגבי נקודות חשובות מבחינת ניווט.

אוקיי, אז ההתחלה היא בחניה קטנה בנק׳ 1. אם החניה מלאה, אפשר להיכנס לכביש הקטן שליד (Ambridge dr.) ולחנות שם לצידי הכביש. כדאי לקחת בחשבון שאין פה שירותים אבל יש פה יער גדול אז עם קצת נייר טואלט בכיס, אפשר להסתדר 😐. 

אני מתחיל לצעוד ישר מהחניה ולא נכנס ימינה ל-  Quartz loop trail. מהר מאד יש פניה שמאלה למסלול הירוק Lava loop trail. נדלג עליו ונמשיך במסלול השחור- Black cohoth trail ואיתו נתעקל לנו ביער בדרך לנק׳ 3. בשלב מסוים אנחנו נחצה מסלול צהוב (Springhouse). לא נפנה פה ונמשיך ישר (אפשר כמובן להחליט לקחת מסלול ארוך יותר ולהמשיך בצהוב אבל זו לא הדרך היום). בנק׳ 3 אנחנו פוגשים את הציר הסגול, Running cedar trail, ואנחנו פונים אליו ימינה לכוון נקודה 4. קצת לפני נקודה 4 היער פתאום נפתח לנו לשביל פתוח ורחב (שנועד לעמודי חשמל) והיער ממשיך אחריו. מי שרוצה, יכול לחתוך על השביל ולהתחבר לנק׳ 5. אני המשכתי ליער עם השביל הסגול, התעקלתי לי עם השביל ולבסוף נחתתי מחדש בשטח הפתוח בנק׳ 5.

בנקודה הזו עושים ימינה פנה והולכים בשטח הפתוח ואחרי גבעה קטנה פתאום מתגלה לנו אוצר- מקווה מים לא גדול אליו צועדות פנינו.

ליד האגם בנק׳ 6 יש גם ספסלים מזמינים לכריך וכוס קפה (אבל את הכריך והקפה צריך להביא מהבית). המשכתי לנק׳ 7 ולפני שפניתי ימינה לעקוף את האגם גיליתי גשר עץ קצר ומגדל תצפית בקצהו. שווה לקפוץ ולהציץ שם בנחל. לפעמים תפגשו צפרדע, לפעמים אנפה ולפעמים חד קרן, או שלא. 

את האגם אפשר להקיף ולהגיע ישירות לנק׳ 9 אבל שווה לרדת מהשביל לגשר שבנק׳ 8 כדי להציץ בנחל המרכזי שעובר במקום, Stony creek, אותו נחל שפגשנו בשמורה הצפונית. הגשר מוביל גם לשבילים הצפוניים, שבהם כאמור, עדיין לא ביקרתי. 

מהגשר חוזרים חזרה ומתחברים למסלול הצהוב בנק׳ 9 (Springhouse) ואיתו ממשיכים לכוון 10, 11 ונק׳ 3. משם פונים ימינה חזרה למסלול השחור שבו התחלנו וזורמים לכוון נקודת ההתחלה. שווה לקפוץ קצת למסלול הירוק, לופ קצר (Lava loop) שמוביל לסלעי בזלת גדולים ומרשימים (חלק מהאיזור היה וולקני בעבר המאד רחוק).

ומפה, הביתה ולשנ״צ!