בקתות רפאים, אגם נעלם, פינוי-פיצוי, ויופי, הרבה יופי: Umstead park

המסלול היום הוא שניים במחיר אחד. מסלול אחד הוא ארוך ומתאים לרוכבי אופניים או למיטיבי לכת ומסלול שני נגזר מהמסלול הראשון ומתאים כמסלול טיול רגלי קצר וחביב. קצת היסטוריה מקומית, קצת היסטוריה אמריקאית כללית, וכרגיל- הרבה עצים והרבה מים.

את אזור המשולש של צפון קרולינה הכרתי בעיקר בזכות רגלי המדוושות. שנה לפני שעברנו לארה״ב נדבקתי בחיידק אופני ההרים וגמעתי מסלולים בצפונה של ארץ ישראל ובעיקר באזור עמק המעיינות שם שכן ביתי. אחרי שנחתנו פה רכשתי לי אופניים טובות (זו היתה הקניה היחידה של משהו יקר יחסית עם תקציב מאד מצומצם של פוסטדוקטורנט עני) והתחלתי לחרוש את העמק (בעצם את המשולש). 

כשעוברים מישראל לארה״ב יש הרבה התאמות מנטליות שצריך לעשות וזה תקף גם לטיולי אופניים. בעוד שבישראל פשוט דיוושתי, פה גיליתי שהרבה מקומות הם בעצם שטח פרטי. אז לאט לאט הכרתי את המסלולים המותרים וגם חיפשתי בכל מקור אפשרי מסלולים לא רשמיים ואכן יום אחד נחת מבטי על בלוג של רוכב אופניים שתיאר מסלול מעניין ב- Umstead park. הפארק עצמו מלא מסלולי הליכה ורכיבה אבל הבלוגר הרשה לעצמו לרדת מעט מהשבילים הראשיים. זו היתה המוזה שלי לטיול אופניים הראשון בפארק שמאז חזרתי עליו מספר פעמים.

פה למטה אני אתאר את מסלול האופניים ואחר כך בקצרה מסלול רגלי קצר בהרבה. ברור לי שרק מתי מעט מהקוראים יבחרו באופציה הגלגלית אבל אני בכל זאת ממליץ לקרוא אותה בפירוט כי שם מצויים כל הפרטים הגלויים והנסתרים אודות המקום המופלא הזה. בסוף, כאמור, אני אוסיף תיאור קצר של מסלול הליכה באיזור.

יאללה, מתחילים:

טיול האופניים

חניה ונק׳ יציאה: במרכז מסחרי ליד Harrison avenue. 

לא להתבלבל, יש עוד פארק קטן בשם דומה בצ׳אפל היל (בעיקר פארק למשחקי ילדים ופיקניקים).

מרחק: 17.5 ק״מ (11 מייל למניינם).

ֿ

אופניים: המסלול הוא מסלול שטח ברובו אבל שטח קל לרכיבה בלי שום סינגלים מיוחדים. מרבית הדרך היא על דרך מחלוטה מהודקת. בכל זאת, יש צורך באופני הרים או לפחות אופניים עם צמיגים רחבים יחסית. הרכיבה היא שטוחה במרבית הדרך עם 1-2 עליות (תמיד כדאי לזכור שאם יש צורך אפשר לרדת מהאופניים ולצעוד לצידן!).

אנחנו מתחילים בנקודת היציאה. החניה היא במרכז מסחרי גדול. אפשר לחנות בכל מקום שנוח ומשם לצאת ברכיבה ל- Weston Pkwy. הכביש יורד למטה ובנקודה 2 אנחנו יוצאים ממנו מצד שמאל ומתחברים ל- Black creek greenway. כדאי לשים לב שלמרות שהמסלול יביא אותנו ימינה (מזרחה) הירידה אליו היא דוקא מצד שמאל (מערב) של הכביש. כשנתחבר ל- greenway, נפנה ימינה ונמשיך איתו מזרחה לכוון האגם. 

קארי היא עיר שיצא לה שם של פרוור שינה. לא אני אשפוט את התדמית הזו, אבל דבר אחד אני חייב להגיד על קארי- היא דוגמה נפלאה לעיר עם פוקוס על מסלולי הליכה ורכיבה. מיילים על מיילים של greenways ואכן לא מעט אנשים צועדים ומדוושים לאורכם ולרוחבם.

השביל עולה צפונה ומגיע לאחר זמן קצר ל- Crabtree lake. בצומת ההגעה לאגם פונים ימינה וממשיכים לנק׳ 3. קצת אחרי הפניה ימינה יש תצפית יפה על האגם. האגם עצמו הוא מקום מעולה לטיול נפרד. אפשר לשוט פה בקיאק (יש קיאקים להשכרה) ויש הרבה מסלולי הליכה ואפשרויות לפיקניקים. כל זה נכון לזמן כתיבת הפוסט (חורף 2025). האגם שייך לגוף שמחזיק את שדה התעופה של המשולש (RDU). הוא הושאל למחוז המקומי למספר שנים אבל RDU מתכננים לבנות על חלק משטח הפארק. מקווה שזה לא ייצא לפועל.

ממשיכים לנקודה 3 על שביל האופניים כשהאגם משמאלנו. כדאי לשים לב שבשלב מסוים אנחנו בעצם נוסעים על סכר. הסכר נבנה ב- 1989 כדי לייצר ״מכתש״ שיספוג מים במידה ויש הצפות גדולות. בנקודה 3 נראה שער בסיום המסלול. מצד ימין יש חניה לרכבים. אנחנו, לעומת זאת, פונים שמאלה על Old Reedy creek trail וחוצים את הכביש הראשי  I-40 על גבי גשר ומשם נכנסים לפארק עצמו- Umstead park.

רגע לפני שנכנסים לפארק, קצת על ההסטוריה של המקום שמגלמת בתוכה שני אירועים גדולים בהסטוריה האמריקנית: ה- New Deal והסגרגציה.

האזור שעליו הפארק יושב היום היה בזמנו מקור המחיה של קהילת חקלאים קטנה. הבעיה היתה שאחרי תקופה ראשונית מוצלחת, האדמה באזור ושיטות גידול כושלות הביאו לכשלון אחד גדול של החקלאות המקומית. זו גם היתה תקופתה השפל הכלכלי הגדול של 1929. פרנקלין רוזוולט פתח אז ב- New Deal, שורה אדירה של פרוייקטים פדרליים שנועדו לייצר מקומות עבודה תוך עידוד כלכלה מקומית. ה- Blue Ridge Parkway, שהבלוג הזה עוד יבקר בו רבות, הוא דוגמא לאחד הפרוייקטים. ה- New Deal היה מבוסס על עקרון של עידוד הסטייטס השונים להשקיע בתמורה להשקעה דומה מהממשלה הפדרלית. צפון קרולינה היתה אחת המדינות שפחות שיתפה פעולה בעניין אבל לפחות בקטע של Umstead דווקא היתה היענות. הפרוייקט? פינוי פיצוי של החקלאים המקומיים, הכשרת האזור כפארק ציבורי והקמת מחנות נופש לקהל הרחב.

ב- 1937 הפארק נפתח לציבור הרחב, אבל מהר מאד הוא הפך לשני פארקים. למה שניים, תשאלו? כי ...סגרגציה. הלבנים לא רצו להתערבב עם השחורים והפארק חולק לשניים כשהנחל המרכזי- Crabtree creek משמש כגבול בין שני הפארקים. הכניסה לפארק של הלבנים היתה מכוון צפון (כביש 70) והכניסה לחצי של השחורים היתה מכוון דרום. זה לקח 30 שנים וב- 1966 הסגרגציה בוטלה והפארק הפך להיות משותף אבל עד היום אין בעצם אפשרות למבקרים לעבור בין שני החצאים ברכב, רק ברגל או באופניים. 

משפחת קינג בחזית הבית שלהם לפני הקמת הפארק (מתוך Stories in Stone)

חוזרים לטיול:

אנחנו כבר בשטח הפארק, מדוושים (או רוכבים על סוס למי שיש. באמת, יש מסלול מתאים לסוסים) על דרך כורכר מהודקת לכוון נקודה 4. 2.6 ק״מ אחרי שהתחלנו את רכיבתנו בשביל (אחרי שחצינו את ה- I40) השביל מגיע לגדר של שדה התעופה ומשם מתעקל ימינה. 

עכשיו חשוב לשים לב. בערך 500 מטר אחרי העיקול רואים מצד שמאל שוקת למים שמיועדת לאנשים ולסוסים. משם יוצא שביל שמאלה. זו נקודה 4 במפה. אנחנו לוקחים את השביל שפונה שמאלה ליד השוקת וממשיכים 250 מטר ואז מגיעים לפיצול דרכים (נק׳ 5). אנחנו לוקחים את הדרך שמובילה שמאלה (Group camp rd) וגולשים איתה בדיוק קילומטר אחד למטה לכוון האגם הגדול (שאכן נקרא Big lake). הדרך מתעקלת ימינה אבל לפני שנמשיך איתה נעשה הפסקה קצרה ונרד למבט לאגם (נק׳ 6), הפסקת שתייה, אולי איזה פרואטין בר, ופשוט נהנה מהמראה. בעונה החמה אפשר גם לשכור קיאקים באגם.

רגע לפני שממשיכים בדרך, שווה לציין שמי שמעונין פשוט להגיע לאגם בלי סיפור האופניים, יכול להגיע ברכב מהכניסה הצפונית (כביש 70) ולהמשיך לרדת עד לחניה שנמצאת 300 מטר צפונה לאגם עצמו.

האגם הגדול ומעגן הסירות (התמונה מ- Alltrails)

חזרה לדרך ולאופניים. אנחנו ממשיכים עם Group camp rd ובנקודה 7 פונים ימינה ל- Camp Sycamore access rd. ואיתו ממשיכים קילומטר אחד עד שמגיעים לנקודה מיוחדת מאד בטיול שלנו- Sycamore parking. 

פה  (נק׳ 8) עושים עצור וזה המקום לספר את ההיכרות הראשונה והמאד מיוחדת שהיתה לי עם המקום הזה. זה גם המקום שממנו יתחיל המסלול הרגלי שיתואר בסוף הפוסט.

ליד החניה רואים בקתה, ואז עוד בקתה ועוד בקתה ועוד בקתות מפוזרות ביער. הבקתה הראשונה משמשת גם כשירותים.

בביקור הראשון שלי תהיתי לגבי הבקתות האלו. הן נראו במצב טוב אבל היו נעולות ואף אדם לא הסתובב במקום. בשלב הזה נטשתי את מסלול הרכיבה והתחלתי לשוטט קצת בין הבקתות. אפילו הכנתי לי קפה באחד משולחנות הפיקניק (יש שולחן ליד כל בקתה) ותוך כדי השיטוט אני מגלה לי אגם נוסף (!!),קטן ונחבא לחלוטין מכל מי שלא מכיר את המקום (שזה בעצם כולם חוץ ממני ומי שקורא את הבלוג הזה!). 

מה הסיפור פה? 

כבר כתבתי על פרוייקט ה- New deal. חלק מהפרוייקט כלל גם הקמת 4 מחנות של צריפים, שכולם נבנו מעצים שנכרתו ביער עצמו. לצריפים הללו יש הסטוריה מעניינת משלהם. באחד מהמחנות למשל שהו להם מלחים בריטים ב- 1941. האניה שלהם נפגעה קשות בדנקירק והתיקונים נערכו בארה״ב. 169 המלחים נחו והתאמנו בינתיים באחד מהמחנות הללו. ברוב הזמן המחנות השונים, כולל הנוכחי (Sycamore parking) הושכרו לסופי שבוע למבקרים כיעד המרכזי של הפארק- מקום לטייל ולנפוש. אלא מה? לקראת שנות ה- 80 התקציבים התדלדלו ובצעד של חסכון כספי, הנהלת הפארק החליטה לסגור את אתר בקתות סיקמור ולהשאיר את שלשת האתרים האחרים. העובדים המשיכו לתחזק את הבקתות באופן כללי  ולכן מצבן היה טוב בביקור הראשון שלי ב- 2005, אבל זו היתה עיר רפאים. 

ב- 2015 באה ישועה לבקתות סיקמור. הושג תקציב מתורמים שונים והאתר הופעל מחדש. אנשים הגיעו בסופי שבוע נהנו מהבקתות ומהפארק כולו. ואז הגיעה 2020 ואיתה הקורונה. הפנדמיה שהשביתה את חיינו פגעה גם בפארק ומאז שוב הבקתות עומדות שוממות. בביקור האחרון שלי שם לפני חודשיים ראיתי פעילות בבקתה הגדולה שהיוותה את חדר האוכל והאירועים. אנשים עבדו ושיפצו. נכנסתי וביררתי מה קורה ומסתבר שיש ככל הנראה אפשרות של שיקום ופתיחה מחדש לרגל 90 שנים לפארק. נקווה שיום אחד עיר הרפאים תקום לתחיה.

תמונה מהארכיון של מייק לגרוס

ועכשיו לאגם, אז ככה בשיטוטים שלי בתוך הבקתות הגעתי כמעט בטעות ועם הרבה סקרנות לאגם קטן ומקסים שנחבא אל הכלים (נקודה 9). אפילו מזח קטן לדייגים היה שם. דייג אני לא אבל הפכתי את המקום למשטח הקפה והרגיעה שלי. בתמונות למטה קצת ממני, קצת מאח שלי שבא לביקור ב- 2012 ואפילו אשתי שמנמנמת לה מתחת לכובע.

והנה תקריב של מפת ״בקתות הרפאים״ והאגם, והמסלול מחניית סיקמור לאגם (8 ל- 9). אגב, לא מזמן הרסו את המזח שכבר נרקב, אבל שמו שני כסאות גן מרווחים ונוחים לטובת הקהל.

שמתם לב שהכל פה sycamore? יש טרייל ויש אגם ויש בקתות, כולם על שם אותו ״סיקמור״. סיקמור הוא פשוט עץ ממשפחת הפיקוסים שנפוץ מאד באיזור. עץ עם אורך חיים מרשים של מספר מאות שנים. חיפוש תרגום למילה באנגלית תביא אתכם לעץ השיזף (עץ הדומים שמצוי בארצנו) אבל זה לא ממש אותו עץ אלא סיקמור אמריקני. אני לא חזק בבוטניקה (כן, פרופסור לביולוגיה שלא יודע הרבה על צמחים בכלל ועצים בפרט), אבל לי הוא נראה דומה יחסית לעץ הדולב שקיים בישראל.

ממשיכים בטיול ורוכבים לכוון נקודה 10 בה עולים על אחד המסלולים היותר רחבים וגדולים בפארק שנקרא Graylyn tail. אנחנו מיד נמשיך איתו דרומה אבל רגע לפני זה נפנה צפונה (שמאלה בצומת) ונמשיך מספר עשרות מטרים לפגוש את משפחת King. יותר נכון, לפגוש את בית הקברות של משפחת קינג. 

משפחת קינג, כולל אל קינג שנחשב כפטריארך של הקהילה הקטנה באיזור (לא יותר מכמה עשרות של משפחות) היא אחת מהמשפחות שחיו באזור עוד לפני שהפארק הפך לפארק ויש לה יחסית תיעוד בארכיונים. למעלה אפשר למצוא תמונה של המשפחה המצומצמת לפני ביתה ולמטה מצרף גם תמונה מפגישת מחזור. שתי התמונות מתוך אתר שמספר את סיפור הפארק בתקופת השפל . בית הקברות של המשפחה נשאר במקום המקורי. יש שם כאלו שהגיעו לזקנה מופלגת וגם כאלו שנפטרו בתור ילדים קטנים כמו שקרה לא מעט באותה תקופה.

מפה אנחנו רוכבים דרומה על Graylyn. בערך 500 מטר מבית הקברות. שווה לעצור שניה ליד יצירת אמנות מרשימה. באחד ההוריקנים שארעו באזור נפל עץ גדול מאד. לא שום דבר נדיר באזורנו אבל אמן החליט לנצל את העץ הנפול כמקור לאמנות שלו. חרט וחבץ וחבט וגידש ובסופו של דבר יצא הדבר היפה שלמטה.

אנחנו ממשיכים ברכיבה שתביא אותנו לנקודת ההתחלה. פה תהיה גם מעורבת עליה לא קלה.  אנחנו נחצה את Sycamore creek קצת לפני נקודה 11. בנקודה 11 אנחנו מגיעים שוב למסלול שאיתו נכנסנו באזור המערבי-דרומי של הפארק- Reedy creek park rd. אנחנו פונים שמאלה עם המסלול ורוכבים לכוון Reedy lake. קצת לפני נקודה 12 נחצה את Crabtree creek. מזל טוב, הגענו בחזרה לחצי הדרומי (זה של ה״שחורים״ עד לסיום הסגרגציה ב- 1966). 

מפה גולשים ימינה לכוון האגם. המסלול משנה שם ל- Reedy creek lake trail. עוצרים ליד האגם, נושמים קצת, וממשיכים לכוון היציאה. אנחנו מגיעים לכביש שנקרא N. Harrison av, פונים בו שמאלה ומגיעים לגשר שיחצה את ה-I40  ומשם בחזרה לחניה של הרכב.

זהו, סוף סיבוב האופניים ועכשיו למשהו קל בהרבה, טיול רגלי קצר באזור.

טיול רגלי

חניה ונק׳ יציאה: Sycamore parking

מרחק: 3 ק״מ 

מסלול: מסלול לא קשה אבל לא מתאים לעגלות ילדים.

מסלולים נוספים:  יש הרבה מסלולים קצרים יותר ופחות, וחלקם מופיעים במפה הזו. סימנתי שני איקסים אדומים לצמתים שבהם אין כבר מעבר (למרות שעל פי המפה נראה שאפשר לעבור).

מתחילים באותה חניה שהיוותה את מספר 8 במפה הקודמת, אבל הפעם נקדיש לה מפות חדשות. קודם כל, מפה שמתארת את מסלול ההגעה מכוון כביש 70. הדרך מתחילה סלולה, הופכת לפחות סלולה ואז לעוד פחות סלולה. לא להילחץ. אין פה צורך ברכב שטח מיוחד. רק לנסוע לאט. 

והנה המסלול הרגלי. נקודה מספר 8 במפת מסלול האופניים היא נקודה מס׳ 1 במסלול הרגלי.

אנחנו קודם כל עולים בעיר הרפאים שלנו עד לאגם (כל הפרטים וההסטוריה במסלול האופניים). נהנים מישיבה באגם והפעם ממשיכים בהליכה בשביל צר לכוון מזרח. הפניה היא בנקודה 2, מספר מטרים לפני שהשביל המקורי של הבקתות מגיע לחוף האגם. השביל הצר הולך ולאורך הגדה הצפונית של האגם. חוצה בגשרים קטנים את האגם ואז מטפס קצת ומשקיף אל האגם מלמעלה. 

בנק׳ 3, אפשר להציץ ימינה לאגם ולראות מצידו השני סכר ישן. זה בעצם הסכר שיצר את האגם המלאכותי. אם היו קצת גשמים לפני הטיול אז גם תיהנו מזרימת מים מרשימה. פה האגם זורם לכוון  Sycamore creek. הדרך שלנו יורדת למטה. בסוף הירידה אפשר לעצור ולטייל קצת לאורך הנחל. 

הסכר מסומן במפה עם X אדום כדי שיהיה ברור שאי אפשר לחצות אותו בהליכה למי שמתכנן מסלול מהצד השני של האגם.

בנקודה 4 השביל שלנו מתאחד עם שביל מטויל שנקרא Sycamore trail. אנחנו חותכים בזוית שמאלה ומתחילים לעלות במעלה השביל לכוון הנקודות הבאות. מפה פשוט ממשיכים ללכת ולהינות מההליכה ביער. לשים לב שבנקודה 5 אנחנו ממשיכים בציר שלנו ולא פונים בצירי המשנה. 

קצת אחרי נקודה 6 אנחנו מגיעים לצומת עם שביל כורכר רחב. שמאלה- חזרה לחניה ונקודת המוצא. אנחנו עדיין לא לוקחים אותה אלא פונים ימינה ומיד נפגשים עם אותו שביל שנקרא Graylyn trail שאותו הכרנו מטיול האופניים. פונים שמאלה והולכים קצת עד שפוגשים את בית הקברות של משפחת קינג (התיאור המפורט בטיול האופניים) ואז שבים לנקודה 6 ומשם לכוון נקודה 8, חזרה לחניה, כוס קפה והביתה.

במסלול הרגלי הזה הובלתי טיול משפחות של הקהילה הישראלית לא מזמן. מצרף קצת תמונות, כולל הסברים שלי על המפה לצעירים שבחבורה (רק בלי פרצופים בשביל לכבד פרטיות).

זהו זה, עוד יום ארוך ומהנה.